שותפים לפולחן שאנון מוריסון, ביורן נילסון וריי קריז
הפלורליזם חוגג את הגיוון, מעודד דיאלוג ומכיר בערך של נקודות מבט מרובות. פלורליזם דתי מכיר בקיום המשותף של מסורות ואמונות דתיות שונות. הוא מקדם כבוד הדדי, דיאלוג והבנה בין חסידי אמונות שונות. נשמע כמונו האוניברסליסטים האוניטאריים, לא? אבל איך מיישבים כבוד לפלורליזם, תוך רצון לחלוק את משימת האהבה שלנו עם העולם? איך אנחנו בני האדם מתחברים זה לזה? מה גורם לנו להרגיש שזורים בדרך משותפת? מה טיבה של תקשורת דתית בעולם של היום?