הכומר סטיב אדינגטון ו-WA לי האלקוויסט

הכותרת באה מהשורות החוזרות בשירו של לאונרד כהן: "צלצלו בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל. תשכח מההצעה המושלמת שלך. יש סדק בכל דבר; כך האור נכנס." לעתים קרובות זה דרך המקומות השבורים בחיינו שאור מסוים עושה את דרכו כדי לתת לנו כמה הבנות עמוקות יותר של עצמנו ושל העולם שלנו. אדבר על תופעה זו הן במישור האישי והן במישור התרבותי, החברתי והפוליטי. הריגתו של ג'ורג' פלויד והמרד ב-6 בינואר - אם לצטט רק שני מקרים - חשפו כמה סדקים מטרידים נורא בחיינו החברתיים-תרבותיים. האם ניתן למצוא אור שעשוי לזרוח מבעד לסדקים הללו?