סם פאר ובוב סאדלר

בספרו השנוי במחלוקת ועיקרי, הגן האנוכי, ריצ'רד דוקינס תיאר את הגן האנושי כבעל דחף הישרדות שהוא אנוכי חסר רחמים, אך לאחר מכן הצביע על כך שבני האדם אינם נשלטים על ידי הגנים שלנו. העובדה שהגנים שלנו מעדיפים שנהיה אנוכיים פשוט אומרת שצריך ללמד אותנו איך, מתי ואיפה להיות חסרי אנוכיות. התרבות שלנו היא כלי ללמד אותנו איך להתגבר על ההעדפה הגנטית שלנו ולהשיג איזון מסוים. המוסדות החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו מייצרים רעיונות וחוויות שמחזקים את המדרגות שבהן אנו חסרי אנוכיות ואנוכיות. מה מלמדים אותנו המוסדות האלה היום? מה אנחנו רוצים שהם ילמדו אותנו? בדיון שלנו על הקרבה למען טובת היתר, נסתכל ללא מעוף על היכן אנו נמצאים ולאן אנו רוצים להגיע.